מה עושים בשבעה: מנהגי האבלים, שבת בשבעה וניחום אבלים

המנהגים שונים בין אשכנזים לספרדים, בין קהילות ובין משפחות. המדריך מתאר את המקובל; לשאלה הלכתית של ממש, פנו לרב של המשפחה.

מה זו שבעה ומי יושב בה

שבעה היא שבעת ימי האבלות הראשונים, והם נספרים מיום הקבורה: יום ההלוויה הוא היום הראשון, גם אם הקבורה הייתה אחר הצהריים; קבורה שהסתיימה אחרי צאת הכוכבים, כמו בהלוויות לילה, נספרת מהיום שאחריה. יושבים שבעה על שבעה קרובים: אב, אם, בן, בת, אח, אחות ובן או בת זוג. בדרך כלל יושבים בבית של מי שנפטר או של אחד האבלים, והשבעה מתחילה כשחוזרים מבית העלמין. אם הקבורה בחג או בחול המועד, השבעה מתחילה רק אחרי החג. הרב יאמר מתי בדיוק. מה קורה עד אז, בהלוויה עצמה

מה נוהגים האבלים לעשות בשבעה

רוב המנהגים נועדו לדבר אחד: לעצור את החיים הרגילים לשבוע, ולתת לצער מקום. המקובלים ביותר:

• יושבים נמוך. על כיסאות נמוכים, שרפרפים או מזרן, ומכאן "לשבת שבעה".
• לובשים את הבגד הקרוע. את הבגד שנקרע בהלוויה נוהגים ללבוש לאורך השבעה, חוץ משבת.
• לא נועלים נעלי עור. נעלי בית, כפכפי גומי או גרביים.
• לא מתגלחים ולא מסתפרים, ונמנעים מרחצה להנאה. מה מותר לצורך ניקיון, כדאי לשאול את הרב.
• לא עובדים ולא יוצאים מהבית. העולם בא אל האבלים, ולא להפך.
• לא לומדים תורה, חוץ מעניינים הנוגעים לאבל, כמו ספר איוב והלכות אבלות.
• לא שואלים בשלום. האבלים לא אומרים "שלום" ולא קמים לקראת מי שנכנס, וגם הנכנסים לא אומרים להם "שלום".
• נר שבעה דולק בבית כל השבוע, ובבתים רבים מכסים את המראות. על נר הנשמה ונר השבעה

תפילות ומניין בבית האבל

נוהגים להתפלל בבית האבל במניין (שחרית בבוקר, מנחה וערבית לפנות ערב) כדי שהאבלים יוכלו לומר קדיש בלי לצאת מהבית. אחרי התפילה יש שלומדים משניות לעילוי נשמת הנפטר, ויש שאומרים תהילים. מניין לפי המנהג האורתודוקסי הוא עשרה גברים, ובאמצע יום חול לא תמיד קל להשלים אותו; מי שמגיע לתפילה עוזר למשפחה באמת.

מה כדאי להכין בבית

• כיסאות נמוכים וסידורים. יש בתי כנסת וגמ"חים שמשאילים אותם לבית האבל.
• הודעה עם הכתובת, שעות הביקור וזמני התפילות: למשפחה, לחברים ולקבוצות הווטסאפ.
• מישהו אחד שמתאם את המניין ואת הארוחות, כדי שהאבלים לא יצטרכו לענות לטלפון.

מה עושים בשבעה בשבת

השבת נספרת כאחד משבעת הימים, אבל לא מתאבלים בה בפרהסיה. ביום שישי אחר הצהריים האבלים קמים מהישיבה הנמוכה כדי להתכונן לשבת. בשבת הם לובשים בגדי שבת, נועלים נעליים, יושבים על כיסאות רגילים והולכים לבית הכנסת; ההגבלות שבצנעה, כמו על לימוד תורה ורחצה, נשארות בעינן. במוצאי שבת, אחרי ההבדלה, חוזרים לשבת שבעה.

רוב המשפחות לא מקבלות מנחמים בשבת, ויש שמקבלות בשבת אחר הצהריים. ההודעה תגיד. יש מי שבא בשבת ואומר, במקום הנוסח הרגיל, "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא". מוצאי שבת הוא מהזמנים העמוסים ביותר בבית האבל.

היום השביעי: קמים מהשבעה

השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי, אחרי תפילת שחרית, כי מקצת היום נחשב ככולו: אם ההלוויה הייתה ביום שלישי, קמים ביום שני שלאחריו. המנחמים שבאו לתפילה יושבים עם האבלים עוד כמה דקות, ואז אומרים להם "קומו". יש שמוסיפים את הפסוק מישעיהו:

האבלים קמים, ויש שנוהגים לצאת יחד להליכה קצרה סביב הבית, צעד ראשון בחזרה לעולם. רבים עולים אז לקבר. האבלות לא נגמרת כאן: נכנסים לשלושים, ועל הורים לשנה שלמה. מה נוהגים בשלושים, באזכרה וביום השנה

איך באים לנחם

• בודקים מתי. בהודעה על השבעה יש כתובת ושעות ביקור. יש שנוהגים להשאיר את הימים הראשונים לקרובים ולחברים הקרובים; בפועל, השעות שהמשפחה פרסמה הן ההנחיה.
• נכנסים בשקט. בבתים רבים הדלת פתוחה כדי שלא יצטרכו לצלצל. לא אומרים "שלום", ולא נעלבים אם האבלים לא קמים: כך נהוג.
• מחכים שהאבל ידבר ראשון. זה מנהג עתיק, והוא גם פשוט נכון: הוא יחליט אם לדבר על אמא שלו, על משהו אחר לגמרי, או לשתוק.
• לא מאריכים. עשרים דקות עד חצי שעה מספיקות, אלא אם ברור שהאבלים רוצים שתישארו.
• ביציאה נוהגים לומר "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", ובקהילות ספרדיות רבות "מן השמים תנוחמו". מה עוד אומרים לאבלים, ומה עדיף לא לומר

מה מביאים לשבעה

סעודת ההבראה, הארוחה הראשונה אחרי ההלוויה, היא עניין של השכנים והחברים: האבלים לא מכינים אותה בעצמם. גם אחר כך בבית אבלים מבשלים מעט ומארחים הרבה, ואוכל הוא עזרה אמיתית:

• תאמו עם מי שמרכז את הארוחות, כדי שלא יגיעו חמש עוגות באותו יום.
• אם המשפחה שומרת כשרות, קנו ממקום עם תעודת כשרות, באריזה סגורה.
• הביאו בכלים חד-פעמיים, כדי שאף אחד לא יצטרך להחזיר לכם דבר.
• לבית האבלים לא נהוג להביא פרחים. מי שרוצה לעשות משהו לזכרו נותן צדקה לעילוי נשמתו.

ואפשר לבוא גם בידיים ריקות: האבלים לא אמורים לארח, ואיש לא מצפה למתנה. מה שבאמת מביאים לשבעה הוא סיפור.

הסיפורים שעולים בשבעה

לשבעה מגיעים גם מי שלא היו בהלוויה, ורבים מהם באים עם סיפור. אלבומים יוצאים מהארונות, מישהו מוצא מכתב ישן, ועד הערב מתברר שלכל אחד בחדר יש גרסה משלו לאותה בדיחה משפחתית. עמוד זיכרון יכול לשמור את כל זה: אחרי שהעמוד נפתח לאחרים, מי שסיפר כותב שם, קרובים שגרים רחוק ולא הגיעו שולחים זיכרון משלהם, והמשפחה מאשרת כל זיכרון לפני שהוא מופיע.