שנת אבל על הורה: מה אסור ומה מותר, חתונות, חגים ושנה מעוברת

אלה מנהגים, והם שונים בין אשכנזים, ספרדים וחב״ד ובין קהילה לקהילה. בשאלה הלכתית פנו לרב של המשפחה.

כמה זמן אבל על הורה, ואיך סופרים

על אבא ועל אמא האבלות נמשכת שנים-עשר חודשים עבריים, שנספרים מיום הקבורה. על שאר הקרובים שיושבים עליהם שבעה (אח, אחות, בן, בת, בן או בת זוג) היא מסתיימת בשלושים. גם הורה שאיבד ילד מסיים את האבלות ההלכתית בשלושים. סבים וסבתות אינם בין שבעת הקרובים, ואין עליהם שנת אבל. השנה עצמה שקטה יותר מהשבעה: החיים חוזרים, עם פחות שמחות, והבנים אומרים קדיש בכל יום.

שנת אבל בשנה מעוברת

בשנה מעוברת יש שלושה-עשר חודשים, אבל לפי השולחן ערוך האבלות מסתיימת אחרי שנים-עשר, ויום השנה נשאר בתאריך העברי של הפטירה, חודש אחר כך. מי שאמו נקברה בכסלו של שנה מעוברת (שיש בה אדר א׳ ואדר ב׳) מסיים את האבלות בחשוון, ויום השנה הראשון חל בכסלו.

מה אסור בשנת אבל, ומה מותר

המנהגים המקובלים באבלות על הורה, מסוף השלושים:

• שמחות. לא הולכים לחתונות, למסיבות ולערבים שכל עניינם בילוי. ארוחת שבת שקטה אצל משפחה או חברים רבים מתירים.
• מוזיקה. רבים לא שומעים כלל כל השנה. יש פוסקים שמתירים מוזיקה שקטה שאינה שמחה, ומי שזקוק לה לעבודה או לשינה, יש על מי לסמוך.
• בגדים חדשים. אשכנזים לא קונים ולא לובשים בגדים חדשים כל השנה; כשצריך, אחרי השלושים, מישהו אחר לובש את הבגד יום-יומיים קודם. בגד פשוט שצריך, מותר. ספרדים, לפי ילקוט יוסף, מקפידים אחרי השלושים רק על בגד לבן וחדש.
• תספורת. לפי השולחן ערוך מחכים "עד שיגערו בו חביריו", כלומר עד שהסביבה מעירה שהגיע הזמן. אשכנזים מחכים כשלושה חודשים, ויש שכל השנה אם אין צורך; אצל ספרדים אין שיעור קבוע של שלושה חודשים.
• בילויים. נמנעים מהופעות ומטיולים שכל עניינם שמחה. חופשה למנוחה, או טיול עם בן או בת הזוג, רבים מתירים.

כל השאר ממשיך: עבודה, לימודים, צחוק עם הנכדים. שנת האבל איננה שבעה ארוכה.

חתונה בשנת אבל

השולחן ערוך אוסר על מי שאבל על הורה להיכנס לסעודת נישואין כל השנה, ומביא מחלוקת על החופה עצמה. בפועל, כשהזוג ייפגע מאוד, רבים באים אחרי השלושים לחופה בלבד ויוצאים לפני הסעודה והריקודים; יש שמחמירים גם בזה. קרובים מאוד, כמו אחים, יכולים לפי כמה פוסקים להישאר לסעודה: יושבים בצד, עוזרים בהגשה ויוצאים בזמן המוזיקה והריקודים. בבר מצווה ובברית, שהן סעודות מצווה, יש יותר מקום להקל, במיוחד בלי מוזיקה, וספרדים מקלים בזה יותר.

חתונה של הילדים, והחתונה שלכם

חתונה של בן או בת לא נדחית בגלל האבל, וההורים משתתפים בה במלואה, אפילו בתוך השלושים. בריקודים הדעות חלוקות: יש שכתבו שירקדו מעט, כשהזוג מבקש, ויש שלא הגבילו. ואם אתם מתחתנים: השולחן ערוך מתיר למי שאבל על הורה להתחתן אחרי השלושים, גם עם סעודה. את הפרטים שאלו את הרב, והחליטו מראש איך ההורה יהיה נוכח ביום הזה: ביקור בקבר באותו שבוע, משפט בנאום, תמונה בכניסה.

קדיש, ולעבור לפני התיבה

הבנים אומרים קדיש יתום בכל תפילה, במניין (עשרה גברים, לפי המנהג האורתודוקסי). אשכנזים אומרים אותו אחד-עשר חודשים; בקהילות ספרדיות ומזרחיות רבות מפסיקים לשבוע אחד בתחילת החודש השנים-עשר, וחוזרים לומר עד סוף שנים-עשר החודשים. אבל שיודע להתפלל עובר לפני התיבה בימי חול, ולפי מנהג אשכנז לא בשבת ובחג, ובראש השנה וביום כיפור רק כשאין אחר. רבים גם מחליפים את מקומם הקבוע בבית הכנסת לכל השנה.

החגים הראשונים

חג שחל בתוך השבעה מפסיק אותה בדרך כלל, וחג שחל בתוך השלושים עשוי לקצר אותם; את התאריכים המדויקים אפשר לראות במחשבון השבעה והשלושים, ובכל ספק יגיד הרב. את מנהגי השנה על הורה החג לא מבטל.

ראש השנה אחרי פטירה

במקומות רבים עולים לקברי ההורים בערב ראש השנה. בבית הכנסת האבל מתפלל כרגיל, אבל לא עובר לפני התיבה אם יש אחר. ליד השולחן הברכות והסימנים נשארים; מה שמשתנה הוא מי מקדש ומי יושב איפה.

ליל הסדר

הסדר נערך כרגיל: האבל שותה ארבע כוסות ומסב. באשכנז יש שנוהגים שהאבל בשנה הראשונה לא לובש קיטל, ומסב בצניעות. סדר עם משפחה אחרת או במלון מותר; נמנעים רק מהמסיבות המשותפות שם.

יזכור

אשכנזים אומרים יזכור ביום כיפור, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח ובשבועות (בחו״ל: באחרון של פסח וביום השני של שבועות). בשנה הראשונה יש אבלים שיוצאים בזמן יזכור, כדי שלא יבכו לפני הציבור, ויש, וכך הורו גדולי פוסקים, שאומרים כבר בחג הראשון. ספרדים ובני עדות המזרח אומרים השכבה. נוסח יזכור עם השם

סוף השנה ויום השנה הראשון

בתום שנים-עשר החודשים מסתיימים מנהגי האבלות. יום השנה הראשון חל בתאריך העברי של הפטירה (אם הקבורה התעכבה, יש שמציינים את הראשון ביום הקבורה; שאלו את הרב), ובו עורכים אזכרה, מדליקים נר, אומרים קדיש ועולים לקבר. מה נוהגים ביום השנה, וסדר האזכרה, שלב אחר שלב.

ובעבודה: על יום האזכרה המעסיק לא חייב לשלם, אלא אם הסכם העבודה קובע אחרת. אפשר לקחת אותו כיום חופשה, ומי שהנפטר היה ההורה, הילד, בן או בת הזוג, האח או האחות שלו, המעסיק לא יכול לסרב לו, אם הודיע לו מראש.

השנה הראשונה בפועל: חגים, ימי הולדת והכיסא הריק

ההלכה אומרת מה מותר, לא איך יושבים לשולחן החג כשמישהו חסר. מה שעוזר למשפחות:

• מחליטים מראש, ויחד: איפה, מי מארח, מי מקדש. חג שקורה "מעצמו" נוטה לקרות בדרך הקשה. שאלו את ההורה שנשאר מה הוא רוצה, וזכרו שלילדים יש שאלות משלהם: איך מדברים איתם על המוות.
• הכיסא הריק. להשאיר אותו ריק, להושיב בו את הנכד הגדול או לסדר את השולחן מחדש: כל תשובה טובה, אם כולם יודעים אותה מראש.
• אומרים את השם. אבלים חוששים מהשתיקה יותר מהאזכור. בליל הסדר הראשון בלי סבא, במשפחה אחת, הנכדה קראה מההגדה שלו (עם כתמי היין וההערות בעיפרון בשוליים) ועצרה להקריא כל הערה.
• יום ההולדת שלו או שלה לא מופיע בשום לוח הלכתי, והוא לא פעם היום הקשה בשנה. תכננו משהו קטן: לבשל את מה שהיא אהבה, לתת צדקה, להיפגש עם האחים. וביום ההולדת הראשון שלכם בלי הטלפון ממנה בבוקר, בקשו ממישהו קרוב שיתקשר.
• מותר ללכת מוקדם. אמרו למארחים מראש שאולי תצאו באמצע.

סיפורים משולחן החג הולכים לאיבוד ראשונים. עמוד זיכרון יכול לשמור אותם: את הסיפור שחזר בכל ליל סדר, ואחרי שהעמוד נפתח לאחרים, גם את הגרסה של בני הדודים מחו״ל. המשפחה מאשרת כל זיכרון לפני שהוא מופיע. ואם הצער לא נעשה קל יותר כשהשנה נגמרת, זה לא כישלון; איש מקצוע או רופא המשפחה באמת יכולים לעזור.