הספד וברכה לאזכרה: מה אומרים בשלושים וביום השנה, עם דוגמאות
עבר חודש, עברה שנה, ומישהו מהמשפחה צריך לעמוד ליד הקבר ולומר כמה מילים. יש שקוראים לזה הספד, יש שאומרים "דברים", ויש שמחפשים "ברכה לאזכרה", והכוונה לאותו רגע. זה לא ההספד מההלוויה בפעם השנייה: זה קצר יותר, ואפשר לומר בו מה שרק הזמן מאפשר.
עודכן · 6 דקות קריאה
במה זה שונה מההספד בהלוויה
בהלוויה ההספד מספר מי היה האדם, לאנשים שעוד לא עיכלו שהוא איננו. בשלושים או ביום השנה כל מי שעומד שם כבר יודע מי הוא היה. מה שהם עוד לא שמעו הוא מה שיש לכם לומר עכשיו:
- השנה בלעדיו. יום ההולדת הראשון, החג הראשון, הרגע שבו הרמתם טלפון כדי לספר לו משהו, ונזכרתם.
- מה המשפחה שמרה. המתכון שמישהו סוף סוף למד, שיחת יום שישי שעוברת עכשיו בין האחים, כלי העבודה שעדיין תלויים במחסן.
- סיפור שלא סופר בהלוויה. הרבה פעמים סיפור שמישהו הביא בשבעה (שכן, תלמיד לשעבר, מישהו מהעבודה) ושהמשפחה לא הכירה.
גם הקהל אחר: קטן וקרוב יותר, לרוב משפחה וחברים ותיקים. אפשר לדבר בפשטות, ומותר לחייך. אם אתם צריכים דווקא הספד להלוויה, המדריך לכתיבת הספד מתאים יותר.
מבנה פשוט בארבעה חלקים
- פתיחה: איפה אנחנו עומדים. משפט או שניים על היום הזה ועל מה שהשתנה מאז. "לפני שנה עמדנו כאן ולא הצלחנו לומר הרבה. היום אני רוצה לספר עליה דבר אחד."
- סיפור אחד. לא שלושה. אחד, מסופר טוב, עם הפרטים: איפה זה היה, מה נאמר, מה קרה אחר כך.
- מה הוא השאיר. מה ממשיך במשפחה: הרגל, משפט, דרך לעשות דברים. ואמרו מי ממשיך את זה היום.
- סיום שפותח לאחרים. משפט אליו, ומשפט אל מי שעומד שם: "מי שיש לו סיפור עליו, שיספר היום, ליד השולחן."
כמה זמן לדבר
ליד הקבר מדברים שתיים עד ארבע דקות, לא יותר מעמוד מודפס. עומדים, יש תהילים ותפילות, לפעמים עוד דוברים, ומזג האוויר לא תמיד עוזר. ליד השולחן אחר כך יש יותר זמן, אבל לרוב עדיף לדבר קצר ולהשאיר מקום לסיפורים של אחרים. בשנים שאחרי, דקה או שתיים מספיקות.
דוגמאות לפתיחה ולסיום
אלה דוגמאות לטון, לא טקסט להעתקה: החליפו כל פרט בפרט שלכם. בכל דוגמה השורה הראשונה פותחת והאחרונה סוגרת; הסיפור שלכם נכנס באמצע.
לאמא
לפני שנה, כאן, אף אחד מאיתנו לא הצליח לסיים משפט. אמא הייתה צוחקת על זה: היא אף פעם לא השאירה משפט באמצע.…אמא, עץ הלימון ששתלת ליד חלון המטבח נתן השנה פרי. דנה הכינה ממנו את הריבה שלך. היא יצאה מתוקה מדי, בדיוק כמו אצלך. בשנה הבאה נביא לך צנצנת.
לאבא, בשלושים
לפני שלושים יום אמרתי כאן שאני לא יודע איך נסתדר בלי אבא. אני עדיין לא יודע. אבל למדתי החודש כמה דברים, ואני רוצה לספר לכם אחד מהם.…אבא, האוטו שלך עדיין עומד בחניה. לאף אחד אין לב להזיז אותו, ועוד לא צריך. לפני שהולכים, אני מבקש שכל אחד ישים אבן ויגיד עליו מילה אחת. רק מילה. הוא היה מעריך את הקיצור.
לסבא או לסבתא
סבא היה סופר אותנו כשהגענו בשישי: בקול, אחד-אחד, כמו מורה בטיול שנתי. היום אנחנו אחד-עשר. הוא היה רוצה לדעת מי חסר.…סבא, נועם נולד במרץ. הוא לא יזכור אותך, אז אנחנו נזכור בשבילו: הוא כבר יודע שהיית שורק כשבישלת.
אחרי כמה שנים
עברו חמש שנים. הילדים שהיו קטנים בהלוויה גבוהים ממני היום, וכמה מהם ביקשו שאספר שוב את הסיפורים, כי הם כבר לא בטוחים מה הם זוכרים בעצמם ומה סיפרו להם.…כל שנה אנחנו באים לכאן, וכל שנה פחות מאיתנו הכירו אותה כשהייתה צעירה. אז השנה, דודה רינה, תורך: ספרי לנו עליה מלפני שהייתה אמא שלנו.
ממה כדאי להימנע
- לחזור על ההספד מההלוויה. את הביוגרפיה כולם שמעו. בחרו דבר אחד שנשאר אז בחוץ.
- לדבר בשם כולם. "כולנו כבר השלמנו" אולי נכון לגביכם, ולא לגבי האח שעומד לידכם. דברו בשם עצמכם.
- להשוות צער. מי ביקר יותר, מי היה שם בסוף, למי קשה יותר.
- מחלוקות. הירושה, המצבה, מי החליט מה: לא כאן, גם לא ברמז.
- רק עצב. אחרי שנה, רבים מחכים שמישהו ירשה להם לצחוק. סיפור מצחיק שנאמן לו הוא מתנה.
מה עוד נאמר באזכרה
ליד הקבר נוהגים לקרוא תהילים, לומר אל מלא רחמים וקדיש, ויש שלומדים משניות לעילוי נשמתו. יש משפחות שמבקשות ממישהו לומר דבר תורה קצר, לרוב מתוך פרשת השבוע, שמתקשר לדמותו של הנפטר. איך בנויה האזכרה כולה ומה צריך להכין מוסבר במדריך לטקס האזכרה. ואת התאריך העברי של יום השנה בכל שנה תמצאו במחשבון יום השנה.
לשמור את הדברים לשנה הבאה
דברים שנאמרים ליד קבר נשמעים פעם אחת, רק על ידי מי שעמד שם. כתבו את שלכם אחרי האזכרה, גם בקירוב, ובקשו מהאחרים את שלהם. דף זיכרון הוא מקום לשמור אותם (הדברים מהשלושים לצד הדברים מהשנה החמישית), וגם המקום שבו קרובים שלא יכלו להגיע יכולים לקרוא אותם.
מקום אחד לכל מה שנשאר
עמוד זיכרון שאתם מנהלים: סיפור החיים, תמונות, הקלטות וזיכרונות שבני המשפחה והחברים שולחים ואתם מאשרים. תזכורת לפני כל יום שנה, והכול ניתן להורדה בכל רגע. יצירת העמוד ומילויו בחינם. העמוד נשאר פרטי, ורק אתם רואים אותו, עד שתפתחו אותו לאחרים בתשלום אחד: ₪99 בישראל, $39 מחוץ לישראל. בלי מנוי.
שאלות נפוצות
צריך דבר תורה באזכרה?
זה מנהג, לא חובה. אם יש במשפחה מי שלומד ורוצה, יפה לקשר את פרשת השבוע לנפטר; אם לא, אפשר לבקש מרב הקהילה, או פשוט לספר עליו.
אילו פרקי תהילים קוראים באזכרה?
לפי מנהג ירושלים, הנפוץ, קוראים שבעה פרקים (ל״ג, ט״ז, י״ז, ע״ב, צ״א, ק״ד וק״ל), ואחריהם מפרק קי״ט את הפסוקים של אותיות שם הנפטר ושל המילה "נשמה". כאן אפשר להפיק אותם לפי השם. בחב״ד ובחלק מהמשפחות נוהגים סדר אחר.
מי מדבר באזכרה?
לרוב אחד הילדים או בן או בת הזוג, ולפעמים נכד או חבר ותיק. בשלושים ובשנה הראשונה מדברים בדרך כלל כמה אנשים; בשנים שאחרי, לפעמים רק אחד.
חייבים לדבר בכל אזכרה?
לא. יש משפחות שמדברות רק בשלושים ובשנה, ובשנים שאחרי מסתפקות בתהילים, בקדיש ובסיפורים בבית. אם מישהו רוצה לדבר, דקה או שתיים מספיקות.
עוד מדריכים
- מה אומרים לאבלים: ניחום אבלים, הודעות תנחומים ודוגמאות
- נוסח מודעת אבל, מודעה לשלושים והזמנה לאזכרה: דוגמאות
- מכתב לאבא שנפטר או לאמא שנפטרה: איך כותבים מכתב געגועים
- מה כותבים על מצבה: פ״נ, ת.נ.צ.ב.ה ודוגמאות למצבה של אמא ואבא
- מחשבון יום השנה
- מחשבון שבעה ושלושים
- נר זיכרון דולק
- קדיש יתום
- אל מלא רחמים
- השכבה
- תפילת יזכור
- תהילים לפי אותיות השם
- משניות לפי אותיות השם
- קדיש דרבנן
- מודעת אבל
- נוסח למצבה