הספד לאבא: איך כותבים הספד לאבא שנפטר, עם דוגמאות

את היסודות (אורך, מבנה, איך עומדים וקוראים) תמצאו במדריך לכתיבת הספד. כאן נתמקד באבא.

שאלות לשאול את עצמכם עליו

• לאן הוא הלך כשרצה להיות לבד? למחסן, לגינה, לאוטו עם הרדיו?
• מה הוא תיקן, בנה, גידל או החזיק בחיים?
• איך הוא הראה אהבה, אם לא אמר אותה? חשבו על ההסעות, על הצמיגים שבדק, על השטר המקופל שהכניס לכם ליד ביציאה.
• מה הוא לימד אתכם בידיים? לנהוג, לשחות, להתגלח, לתלות תמונה ישר?
• מה היו החוקים שלו, ומה הוא אמר כששברתם אותם?
• מה הוא רצה להיות, לפני שהחיים החליטו בשבילו?
• למי הוא עזר בלי לספר לאף אחד?

את השאלה האחרונה כדאי לשאול בקול כבר עכשיו, בטלפון: את החברים שלו, את האנשים מהעבודה, את השכנים. אנשים יבואו עם סיפורים: ההלוואה שהוא אף פעם לא הזכיר, השכן שהוא הסיע לדיאליזה כל שבוע. ומה שיגיע רק בשבעה יחכה לשלושים ולאזכרה.

הספד מוכן לאבא? עדיף לבנות אותו משלושה דברים שלו

מובן למה מחפשים הספד מוכן לאבא, אבל זה לא עובד: טקסט שמתאים לכל אבא לא מתאר אף אחד, ומי שהכיר אותו ישמע את זה. הנה דרך שמביאה לטיוטה אמיתית בערב אחד. בחרו שלושה דברים שהיו שלו:

1. חפץ: השעון, ארגז הכלים, התרמוס המעוך, הכורסה שאף אחד אחר לא ישב בה. מה הוא מספר עליו?
2. משפט שהוא תמיד אמר, זה שכל המשפחה יודעת להשלים.
3. הרגל או מקום: השוק ביום שישי, ההליכה של הערב, הכיסא הקבוע שלו בבית הכנסת.

פתחו במי אתם ("אני ___, ה___ שלו"), תנו לכל אחד מהשלושה סיפור קצר, וסיימו במה שאתם לוקחים איתכם: החפץ, המשפט או ההרגל. זה כל ההספד, והוא לא יכול להתאים לאף אבא אחר.

דוגמאות: לשנות, לא להעתיק

הדוגמאות בדויות, כדי להראות את רמת הפירוט שעובדת. שמרו על הצורה, והחליפו כל פרט בפרט שלו.

פתיחות

אמצע ההספד

סיומים

הספד לאבא שנפטר פתאום

מוות פתאומי לא משאיר פרידה, והאנשים שעומדים שם עדיין בהלם. אמרו מה קרה במשפט אחד פשוט ("ביום שלישי בבוקר אבא יצא להליכה שלו ולא חזר"), כי אנשים צריכים לשמוע את זה נאמר. אחר כך אל תנסו להסביר או למצוא לזה משמעות; אף אחד לא מצפה לזה מכם. מותר לומר שלא הספקתם להיפרד. ואז דברו על החיים שלו, שהיו מלאים הרבה לפני שהפכו לבשורה הקשה של השבוע.

את מה שלא הספקתם לומר לו אפשר לכתוב אחר כך, רק אליו. רבים מתחילים במכתב לאבא שנפטר. ואם אבא היה חולה זמן רב, משפט או שניים של אמת על המחלה מספיקים; במדריך להספד לאמא יש על זה יותר.

כשאבא לא היה אבא קל

יש אבות שלא היו שם, שהיו קשוחים, ששתו, שעזבו. אתם לא חייבים לספוד, ולא חייבים להעמיד פנים. אם אתם מדברים, אמרו אמת צרה, את מה שהיה נכון וטוב, גם אם הוא קטן: "אבא שלי לא היה איש קל. הוא גם היה האיש שלימד כל ילד ברחוב שלנו לרכוב על אופניים." אם החברים שלו הכירו איש חם יותר ממה שאתם הכרתם, אפשר לומר גם את זה: "רבים מכם הכירו צד שלו שאני פגשתי רק מאוחר." ואם השלמתם בסוף, זה סיפור ששווה לספר. ודבר אחד משאירים בחוץ: חשבונות פתוחים לא סוגרים ליד הקבר.

האחים ואמא

• כל אחד מכם הכיר אבא אחר. הבכורים קיבלו לא פעם אבא צעיר, עמוס ונוקשה; והצעירים אבא רך ועייף יותר. שניהם נכונים, וההספדים שלכם יכולים להיות שונים.
• חלקו ביניכם (העבודה, הבית, השנים האחרונות) כדי שלא יישמע אותו סיפור שלוש פעמים.
• אם אמא שלכם עומדת שם, היא זו שאיבדה הכי הרבה. פנו אליה במשפט אחד: "אמא, בך הוא הכי התגאה."
• ילדים מנישואים קודמים גם הם אבלים עליו. הזכירו אותם בשם.

הספד לאבא בשלושים, ב־11 חודש וביום השנה

בשלושים, בסיום אחד-עשר חודשי הקדיש (יש משפחות שמתכנסות גם אז), ביום השנה ובשנים שאחריו עומדים ליד הקבר פחות אנשים, וקרובים יותר. זה המקום לסיפורים ששמעתם בשבעה, לדבר תורה לעילוי נשמתו, או למה שהשתנה מאז: הנכד שנולד וקיבל את שמו, ארגז הכלים שעבר אליכם. איך מכינים דברים לאזכרה

אחרי ההלוויה

שמרו את מה שנאמר, את ההספד שלכם ואת מה שאמרו האחים; בעוד שנה, ליד הקבר, תשמחו שהוא כתוב. עמוד זיכרון שומר את ההספדים יחד, ושם, אחרי שהעמוד נפתח לאחרים, גם האנשים שהוא עזר להם בשקט יכולים לשלוח את החלק שלהם בסיפור, והמשפחה מאשרת כל זיכרון לפני שהוא מופיע.