היא באה לכל הופעה של הלהקה של בית הספר, גם כשניגנו רע. במיוחד כשניגנו רע.אורי שמשתלמיד לשעבר
זה דף הדגמה. האדם, הסיפורים והזיכרונות כאן בדיוניים — כדי להראות איך נראה דף אמיתי.

לזכרה
Sarah Cohen
1938 – 2026
כ״ו טבת תשפ״ו
אמא שלנו. מורה, אופה, ומי שתמיד ידעה מה להגיד.
הסיפור
בקול שלה
מהילדות
הבית בחיפה היה מעל מאפייה, ועד היום כשאני מריחה לחם טרי בשש בבוקר אני בת שבע.
רגעים
הראשונה משלוש אחיות, רחוב אחד מהים.
מסיבה בגינה של חברה. חמישים ותשע שנה.
תיכון בקריות. נשארה שם שלושים ושתיים שנה.
ומשם, לדבריה, התחיל החלק הטוב.
במילים שלהם
היא באה לכל הופעה של הלהקה של בית הספר, גם כשניגנו רע. במיוחד כשניגנו רע.הסלון הזה. השטיח הזה. אני עדיין זוכרת בדיוק איפה כל אחד ישב.כל שבת אחרי הצהריים היא הייתה שמה תקליט ומסבירה לנו מה לשמוע. לקח לי שלושים שנה להבין שהיא לימדה אותנו להקשיב.לימדה אותי מתמטיקה בכיתה י׳. אמרה לי שאני לא גרועה בזה, אני פשוט ממהרת. חשבתי על המשפט הזה בכל מבחן מאז.היא לימדה אותי לאפות חלה כשהייתי בת עשרים ולא ידעתי כלום. עמדנו במטבח שלה שעתיים והיא לא נתנה לי לרשום כלום, אמרה שהידיים זוכרות.מה שנשאר בזיכרון
סימן שקט שהייתם כאן, שחשבתם, ושהסיפור עוד נשמר.
9 אנשים הדליקו נר
התמונות בדף הזה הן צילומי ארכיון אמיתיים משנות ה־70, מאוסף דן הדני שבספרייה הלאומית, ברישיון CC BY 4.0. הן לא תמונות של האדם שבדף.